בכל טקס נישואין דתי, אנו מכירים את הנוהג לתת את הכתובה לאם הכלה. אמנם לחלק מאיתנו הליך זה נראה פורמלי וטקסי, אבל יש בו משמעות לא קטנה. באופן פשטני ניתן לציין כי בכתובה, הבעל מפרט את ההתחייבויות השונות שלו כלפי אשתו: לזון אותה ולשלם לה סכומים עבור: עיקר כתובה ונדוניה, וכמובן תוספת נדוניה אם השניים יתגרשו, או כאשר הבעל מסיים את חייו.
עורך דין רן רייכמן – כתובה ומשמעותה
עו"ד רן רייכמן מסביר שמטרת הכתובה היא להרתיע את הגבר במידה מסוימת, שכן לא יהיה לו קל לסיים את קשר הנישואין ו"לגרש" את אשתו, בשל הסכומים הגבוהים שיצטרך לשלם. בהקשר זה ראוי לציין פס"ד של בית הדין הרבני הגדול שהגביל את סכום הכתובה עד 120 אלף ש"ח, גם אם החתן ציין סכום נדיב במיוחד, המגיע אף למיליון ש"ח. הסיבה: לאחר שהתגרשו, הם היו חייבים למלא את התחייבותם ולכן נותרו חסרי רכוש.
האישה לא זכאית לסכומים נוספים על פי המשפט העברי, מלבד זכויותיה הניתנות לה דרך הכתובה. עם זאת, על פי חוק יחסי ממון, לאישה מגיע חצי משווי כלל הנכסים שלה ושל בן זוגה, למעט נכסים שהוחרגו. דהיינו, האישה יכולה לעקל את חלק הבעל ברכושם המשותף ובאופן הזה להשיג יותר מחצי הרכוש המגיע לה, מציין עו"ד רן רייכמן.
טיפ שימושי לנשים – וטיפ גם לגברים
אם קמה עילה לבעל שמחייבת את האישה בגט, היא מפסידה את זכויותיה על פי הכתובה. לכן, עו"ד רן רייכמן ממליץ לנשים שאם סכום הכתובה שצוין גבוה, מוטב לאישה לשמור על התנהגותה – זאת כדי לשמור על תנאיה לפי הכתובה והרכוש המגיע לה. ולבעל – אם ידוע על כך שהאישה מתנהגת באופן מופקר, יש להשיג ראיות שיבטלו את הזכאות שלה בכתובה.
